פרשת תרומה

(שמות כ״ז:י׳) וָוִי הָעַמּוּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, וָוִי הָעַמּוּדִים, הָא אֲמֵינָא כָּל אִינּוּן דְּמִתְאַחֲדָן מִקִּטְרֵי קַיָּימִין עִלָּאִין, אִקְרוּן וָוִי הָעַמּוּדִים. וְכָל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, תַּלְיָין מֵאִינּוּן וָוִים. מַאי ווִים. שִׁתָא בְּגוֹ שִׁתָא, וּמִתְאַחֲדָן וּמִתְשַׁקְיָין מִחוּטָא דְּשִׁדְרָה, דְּקָאִים עָלַיְיהוּ. וּבְסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא תָּאנָא, וָוִים לְעֵילָּא, וָוִים לְתַתָּא, וְכֻלְּהוּ בְּמַתְקְלָא חַד סַלְּקִין.