פרשת שלח לך

(במדבר י״ג:א׳-ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (איוב ל״ח:י״ב) הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקוֹמוֹ. שַׁחַר כְּתִיב, הֵ"א אִתְרַחֲקָא מִשַּׁחַר. מַאי טַעְמָא. אֶלָּא אָמַר רִבִּי חִיָּיא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָטֵי עֵרֶב, וְשִׁמְּשָׁא נָטֵי לְמֵיעַל, כְּדֵין אִתְחֲלָשׁ תּוּקְפֵּיהּ, כְּדֵין שַׁלְטָא שְׂמָאלָא, וּמִשְׁתְּכַח דִּינָא בְּעָלְמָא, וְאִתְפָּשַּׁט (לעילא). וּכְדֵין בָּעֵי בַּר נָשׁ לְצַלָּאָה, וּלְכַוְּנָא רְעוּתָא (ס"א לצלאה דישכח רעותא) קַמֵּי מָארֵיהּ.