(שמות ב׳:י״ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה. חָמָא בְּאִלֵּין נ' אַתְוָון, דִּמְיַחֲדִין לֵיהּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹמָא, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל פַּעֲמַיִם, דְּאִית בְּהוֹן כ"ה כ"ה תְּרֵי זִמְנֵי, וְלָא חָמָא בֵּיהּ. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וְגוֹ'. כֹּה וָכֹה, אָמַר רִבִּי אַבָּא, כֹּה חָמָא, אִי הֲווֹ בֵּיהּ עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן. וָכֹה אִי זַמִין לְנָפְקָא מִנֵּיהּ בְּרָא מְעַלְיָא, מִיָּד וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. חָמָא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא, דְּלָא זַמִין לְנָפְקָא מִנֵּיהּ בְּרָא מְעַלְיָא.
דְּאָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּמָּה חַיָּיבִין אִינּוּן בְּעָלְמָא, דְּמָפְקֵי בְּנִי מְעַלְיָא, יַתִּיר מֵאִינוּן זַכָּאִין. וְהַהוּא בְּרָא מְעַלְיָא דְּנָפַק מִן חַיָּיבָא, אִיהוּ מְעַלְיָא יַתִּיר, לְמֶהֱוֵי טָהוֹר מִטָּמֵא. נְהוֹרָא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא. חָכְמְתָא מִגּוֹ טִפְּשׁוּתָא. וְדָא אִיהוּ מְעַלְיָא מִכֹּלָּא.